וירוס ההפטיטיס C גנוטיפ 4 (HCV genotype 4) נפוץ בעיקר בסאב-סהרה באפריקה ובמזרח התיכון, אך שכיחותו עולה ברחבי העולם בשל הגירה. הפטיטיס C גנוטיפ 4 אחראי ל-20% מסך הזיהומים, אבל מחקרים קליניים בנוגע אליו נותרו מוגבלים.

מחקר חדש בדק את השילוב של שתי תרופות אנטי ויראליות ישירות – Ombitasvir (מעכב NS5A) ו-Paritaprevir (מעכב פרוטאז NS3/4A, ניתן יחד עם Ritonavir) (ויקירקס – Viekirax ; חברת Abbvie) בנוסף ל-Ribavarin במטופלים עם זיהום בהפטיטיס C גנוטיפ 4 ושחמת מפוצה.

במחקר הרב-מרכזי, אקראי, פתוח, פאזה-3 (AGATE-I), מטופלים נאיביים לטיפול או לאחר חשיפה ל-Interferon ול-Ribavarin עם זיהום בהפטיטיס C פנוטיפ 4 ושחמת מפוצה גויסו מבתי חולים אקדמאיים, ציבוריים ופרטיים, באוסטריה, בלגיה, קנדה, צרפת, גרמניה, יון, איטליה וארה"ב.

קריטריון מרכזי להשתתפות היה גיל 18 ומעלה, עם זיהום כרוני בהפטיטיס C המוערך על ידי נוכחות של נוגדנים Anti-HCV או HCV-RNA. המטופלים חולקו אקראית (1:1) לקבל 25 מ"ג Ombitasvirי, 150 מ"ג Paritaprevir ו-100 מ"ג Ritonavir פעם ביום, ומינון על בסיס משקל של Ribavirin פעמיים ביום למשך 12 או 16 שבועות.

רנדומיזציה התבססה על היסטוריה טיפולית להפטיטיס C (לאחר טיפול לעומת נאיביים לטיפול) ועל אופי התגובה לטיפול קודם (חוסר תגובה, תגובה חלקית, או חזרה) עבור מטופלים שנחשפו לטיפול. טיפולים חולקו על בסיס אלגוריתם ממוחשב שנבנה על ידי ספונסרים של המחקר שלא היו מעורבים בביצוע המחקר או באנליזת הנתונים.

התוצא הראשוני שנמדד היה שיעור המטופלים עם תגובה וירולוגית מתמשכת (SVR , Sustained Virological Responseי) (HCV RNA < 25 IU/ml) לאחר טיפול בשבוע 12 (SVR12) לפי אנליזת כוונה לטפל (Intention to treat), עם הסף הנמוך של 97.5% CI בהשוואה לסף בעל משמעות קלינית (67%, מבוסס על SVR שדווחה עבור Peglated interferon ו-Ribavirin), על מנת להשיג עליונות.

האוכלוסייה שנבדקה לבטיחות כללה את כל המטופלים שקיבלו לפחות מנה אחת של תרופת המחקר, ואנליזה לבטיחות נעשתה על בסיס משך הטיפול שהתקבל (12 או 16 שבועות).

בין נובמבר 2014 למאי 2015, 120 מטופלים נכללו במחקר, כאשר 59 נבחרו לקבל 12 שבועות של טיפול ו-61 מטופלים נבחרו לקבל 16 שבועות של טיפול עם Ombitasvir, Paritaprevir+Ritonavir ו-Ribavarin. מטופל אחד בקבוצת ה-12 שבועות טיפול חווה התפרצות וירולוגית ומטופל אחד הפסיק את הטיפול מוקדם לאחר יום טיפול אחד. מטופל אחד מקבוצת ה-16 שבועות הפסיד את הביקור לאחר הטיפול בשבוע 12.

SVR12 הושג בקרב 57 (97%, 97.5%CIי86.7-99.2) מתוך 59 המטופלים בקבוצת ה-12 שבועות טיפול ו-60 (98%; 97.5%CIי89.6-99.8) מתוך 61 המטופלים בקבוצת ה-16 שבועות טיפול.

תופעות לוואי ביותר מ-10% מכלל המטופלים כללו חולשה (Astheniaי) [11, (18%) מ-60 המטופלים בקבוצת ה-12 שבועות; 19 (32%) מ-60 מטופלים בקבוצת ה-16 שבועות], עייפות [10 (17%) בקבוצת ה-12 שבועות; 20 (33%) בקבוצת ה-16 שבועות], כאבי ראש [14 (23%) בקבוצת ה-12 שבועות; 14 (23%) בקבוצת ה-16 שבועות], אנמיה [9 (15%) בקבוצת ה-12 שבועות; 12 (20%) בקבוצת ה-16 שבועות], בחילה [6 (10%) בקבוצת ה-12 שבועות; 8 (13%) בקבוצת ה-16 שבועות] וסחרחורות [4 (7%) בקבוצת ה-12 שבועות; 9 [15%] בקבוצת ה-16 שבועות].

עם ה-SVR12 שהושג בשיעור גבוה מהמטופלים, ללא חזרה לאחר הטיפול, ופרופיל תופעות לוואי דומה בקרב קבוצת ה-12 שבועות טיפול וה-16 שבועות טיפול, נראה כי הארכת משך הטיפול עם Ombitasvirי, Paritaprevir+י Ritonavir ו-Ribavarin מעבר ל-12 שבועות טיפול לא מספקת יתרונות נוספים למטופלים עם זיהום בהפטיטיס C גנוטיפ 4 ושחמת מפוצה ועלולה להיות בלתי-נחוצה למטופלים אלו.

מקור:
Ombitasvir, paritaprevir, and ritonavir plus ribavirin in adults with hepatitis C virus genotype 4 infection and cirrhosis (AGATE-I): a multicentre, phase 3, randomised open-label trial. Asselah, Tarik et al. 2016. The Lancet Gastroenterology & Hepatology