מחקרים קודמים העלו ממצאים סותרים לגבי הקשר בין צריכת חומצות שומן רב לא-רוויות (PUFA) לבין הסיכון לפתח טרשת נפוצה. מטרת מחקר זה הייתה לבחון באופן פרוספקטיבי את הקשר בין צריכת PUFA לסיכון לפתח טרשת נפוצה.
עוד בעניין דומה
החוקרים עקבו אחר 80,920 נשים ממחקר ה-Nurses’ Health Study שהתבצע בשנים 1984-2004 ואחרי 94,511 נשים ממחקר ה-Nurses’ Health Study II שהתבצע בשנים 1991-2009. במחקרים אלו בוצע דיווח על תזונה באמצעות שאלון תדירות מזון מתוקף כל 4 שנים.
במהלך תקופת המעקב זוהו 479 מקרים של טרשת נפוצה. בוצע שימוש במודל רגרסיה על שם Cox על מנת להעריך יחסי סיכונים (HR) ורווחי בר-סמך 95% עבור ההשפעה של צריכת PUFA על הסיכון לטרשת נפוצה בתקנון לגיל, קו רוחב בו המשתתפת התגוררה בגיל 15, מוצא, עישון, צריכת תוספי ויטמין Dי, BMI וצריכת קלוריות כללית.
תוצאות המחקר הראו, כי צריכה כוללת גבוהה של PUFA הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לטרשת נפוצה (יחס סיכונים רבעון עליון מול תחתון: 0.67, רווח בר-סמך 95%: 0.49-0.90, p trend=0.01). מבין סוגי ה-PUFA השונים, רק חומצה אלפא-לינולנית (ALA) נמצאה כקשורה בסיכון הפוך לטרשת נפוצה (יחס סיכונים רבעון עליון מול תחתון: 0.61, רווח בר-סמך 95%: 0.45-0.83,
p trend= 0.001). חומצות השומן הארוכות EPA ו-DHA לא נמצאו כקשורות בסיכון לטרשת נפוצה.
מסקנת החוקרים היא כי צריכה נמוכה של PUFA הינה גורם סיכון לטרשת נפוצה, הניתן לשינוי.
מקור:
BjØrnevik K. et al. (2017) Multiple Sclerosis Journal. doi.org/10.1177/1352458517691150