דעות

זו לא מחלת השפעת העונתית - זו קריסת מערכת הבריאות הציבורית

במקום לתת הסברים מפוקפקים ולשים פלסטר על שבר גדול באמצעות הבטחה שנראית תלושה מהמציאות לתוספת 200 מיטות בשנים הקרובות, יש לתכנן מחדש את ליבת האשפוז הציבורי, את המחלקות הפנימיות

אשפוז במסדרונות מחלקה פנימית. צילום: האיגוד לרפואה פנימית

ראש הממשלה ושר הבריאות מר בנימין נתניהו, שר האוצר (החברתי) מר משה כחלון, סגן שר הבריאות הרב יעקב ליצמן, שמי אבישי אליס (פרופ'), משמש מנהל מחלקה פנימית בבית חולים ויו"ר האיגוד לרפואה פנימית בישראל. פונה אליכם בשם עמיתיי למקצוע וכלל עובדי המחלקות הפנימיות בארץ.

זו לא השפעת ולא תחלואת החורף העונתית, כפי שמשתמע בטעות ובאי דיוק מתגובות משרד הבריאות. כשעשרות שנים כמעט ולא בונים, משקיעים במשורה ובקושי מתייחסים למחלקות הפנימיות - אין להתפלא שבאה מפולת. ככה היה קורה בדיוק לו היו מפסיקים לבנות כיתות לימוד ולא היה איפה להכיל את כל התלמידים, כך קורה כשלא בונים די כבישים ורכבות.

האוכלוסיה גדלה, מזדקנת, והתחלואה הופכת למורכבת יותר.

בקיץ זו היתה העכברת ואז החצבת. בסתיו המחלות העונתיות, וכעת השפעת - נו באמת? 365 יום בשנה יש עומסים כבדים במחלקות הפנימיות.

לא בכדי בשנים האחרונות ממוצע ימי האשפוז בפנימיות ירד לארבעה ימים בלבד. זו לא הרפואה שכל כך התקדמה, זה אנחנו שנאלצים לשחרר במהירות את החולים שלנו כדי לפנות מיטות לחדשים תחתיהם, בשיטת "המיטה החמה".

במקום לחפש הסברים מפוקפקים ולשים פלסטר על שבר גדול באמצעות הבטחה שנראית תלושה מהמציאות, לתוספת 200 מיטות בשנים הקרובות, במקום לדבר על חווית המטופל (איפה: במסדרון?!), אנו מצפים מאגף התקציבים באוצר, יחד עם משרד הבריאות, ובברכת ראש הממשלה (ואפילו שהמדינה לפני בחירות), לשבת איתנו בבהילות, כדי לתכנן מחדש את ליבת האשפוז הציבורי - את המחלקות הפנימיות.

אנחנו מבקשים להוציא סוף סוף לפועל תכנית חירום לגיוס עוד 300 רופאים מומחים לפנימיות (כי השורות מתדלדלות, והקיימים פשוט קורסים מהעומסים הלא אנושיים), להשקעה בתשתיות הרפואיות, לניהול יעיל וחכם יותר של האשפוז הביתי, בעזרת הפנימיות, לחשיבה בראש גדול על מבנה בית החולים במאה ה-21, לחלוקת תשומות הגיונית יותר בבית החולים, לחישוב מחדש של עלויות האשפוז והפרוצדורות הרפואיות ועוד.

די! מרחו אותנו בהבטחות שווא שנים. הפצרנו כבר בקיץ, אחרי מגעים מתמשכים עם משרד הבריאות, להקים ועדה, שתקבל החלטות על רפורמות אמיתיות, על מודל תמרוץ לפנימיות, על פתרונות שורש. במקום זה, התגובות עד כה הן לא רציניות. זורקים עצמות לנו ולציבור בכדי להרגיע ומחפשים תירוצים למצב.

אנחנו לא נפסיק לספר את הסיפור הקשה של השטח. של הרופאים, האחיות, העובדים הפארא-רפואיים, של המאושפזים אצלנו.

הגיעו מים עד נפש. אם ראש הממשלה, שר האוצר, סגן שר הבריאות, אם ראשי המפלגות, שרובם בינתיים טומנים ראשם בחול, לא מבינים - אז אנחנו כאן כדי לצרוח בקול גדול: זאת קריסת מערכת הבריאות הציבורית, וזה רק מחמיר משנה לשנה!

נושאים קשורים:  מחלקות פנימיות,  פרופ' אבישי אליס,  האיגוד לרפואה פנימית,  חדשות,  דעות
תגובות
אנונימי/ת
24.01.2019, 22:10

יש להקים מספר בתי חולים גריאטרים חדשים לקליטת אוכלוסית מבוגרים
עם מחלות מורכבות בתחום הפנימי .

זה בהחלט יכול לתרום להקלת העומס על המחלקות הפנימיות בבתי החולים הכלליים.

25.01.2019, 18:50

יש להחל ולדבר בשפתו של פרופסור אליס. אסור להשתמש עוד במילים מכובסות כמו "חווית המטופל" סיסמאות נבובות כמו "המטופל במרכז". צריך לומר את האמת. המטופל במרכז המסדרון והוא חווה השפלה וטיפול גרוע.

אנונימי/ת
28.01.2019, 06:54

אילו אסון הומניטארי כזה היה קורה בגווטמאלה כבר היו שולחים לשם בית חולים שדה מצויד בכל טוב . בתנאים הקיימים היום בפנימית כבר עדיף אוהלים מודרניים ( כמו שמספקים לספארי למשל ) על פני שכיבה בפרוזדור .
ומה עם צוות ? - אפשר לגייס צוותים שלאו דווקא מומחים בפנימית בשביל לחדש עירויים ולהזמין בדיקות וכל מלטות ביורוקאטיות לא צריך התמחות בפנימית ואפילו אפשר לגייס לצורך כל מטלות ביוקרטיות כתבנים/יות ואז רופא פנימי מיומן יכול לטפל בהרבה מאוד חולים . רק צריך חשיבה יצירתית ויש לנו אופציה לפתרון זמני עד לבנית קבע

אבישי היקר--במילים בלבד לא נשיג מאומה.העומס בפנימיות אינו חדש.כבר לפניי 40 שנה בפנימיות במאיר אישפזנו חולים בחדר האוכל והגענו גם ל-60 חולים במחלקה עם תקן ל-40. ואז בהחלטה מקומית יצאנו למאבק שנמשך כשנה. (וזה בגיבוי ההנהלה המקומית)הודענו שלא נקבל חולים מעל 120 אחוז תפוסה. כלומר 48 חולים.שזה ג"כ לא קל. מה נעשה עם "החולים העודפים" שההנהלות ישברו את הראש. אחריי שנה הוחלט על הוספת עוד 2 מחלקות. כלומר 80 חולים נוספים למערך הפנימי (פלוס מחלקה גריאטרית בהמשך)למיטב ידיעתי אין לכך תקדים בארץ. 40 אחוז הגדלה.אז כדאי באיגוד שלנו לחשוב על משהו יותר דרסטי ויותר "מכאיב" לצערינו. אחרת אין שום סיכוי להישג משמעותי.