אוטם חריף של שריר הלב הינו גורם התמותה המוביל. סטרפטוקינאז הוא התכשיר התרומבוליטי הנפוץ ביותר. בכתב העת Saudi Journal of Medicine פורסם מחקר שהשווה את התוצאים של מטופלים בבית החולים שסבלו מאוטם חריף של שריר הלב בקרב מטופלים שטופלו עם סטרפטוקינאז לעומת מטופלים שלא קיבלו את התכשיר.
עוד בעניין דומה
במחקר נכללו כ-340 חולים עם אוטם חריף של שריר הלב, שחולקו לשתי קבוצות. המטופלים בקבוצה 1 (קבוצת SK) טופלו עם סטרפטוקינאז והמטופלים בקבוצה 2 (ללא SK) לא טופלו בו. תמותה שימשה כנקודת הסיום העיקרית להערכת מצב המטופלים בבית החולים, ואילו סיבוכים מכניים וחשמליים היו נקודות הסיום המשניות.
מתוך 340 חולים, 255 (75%) היו גברים ו-85 (25%) נשים. 218 מן המטופלים טופלו בעזרת סטרפטוקינאז, ואילו 122 לא קיבלו את התרופה. הגיל הממוצע בקבוצה 1 היה 53.1 ± 10.3 שנים, לעומת גיל ממוצע של 60.5 ± 16 שנים בקבוצה 2. הזמן הממוצע מהופעת תסמינים ועד הגעה לבית החולים היה 10.4 ± 9.97 שעות. החולים מקבוצת SK הגיעו תוך 5.9 ± 4.7 שעות והחולים מקבוצה 2 הגיעו תוך 19.4 ± 10.5 שעות. התמותה בבית החולים בקבוצה 1 ובקבוצה 2 הייתה 19 (8.7%) ו- 25 (20.5%) בהתאמה, (p = 0.002).
שיעור הסיבוכים היה גבוה משמעותית בקבוצת המטופלים שלא קיבלו סטרפטוקינאז.
לסיכום, לחולים בבית החולים הסובלים מאוטם חריף של שריר הלב המטופלים עם סטרפטוקינאז יש שיעורי סיבוכים ותמותה נמוכים באופן מובהק בהשוואה לחולים שלא קיבלו את הטיפול.
מקור: